אורן ואלון [השמות האמיתיים שמורים במערכת], הגיעו אלי למשרד כי החליטו לפרק שותפות עסקית.
לשניים עסק משותף בתחום הקמעונאי, מזה 7 שנים.
השנה הראשונה לשותפות הייתה טובה.
הייתה להם מטרה משותפת וזיק בעיניים.
שש השנים הבאות היו לא פשוטות.
רוויות במחלוקות, קשיים, האשמות הדדיות,
ומשכך – עסק שלא מצליח להרים את עצמו.
בראש ובראשונה אני כמובן רוצה להבין כיצד הם הגיעו למצב הזה מלכתחילה, כי ברור לי שהיה שם כשל שייתכן שיכול היה להימנע.
אני מבקש לעיין בהסכם השותפות שנוסח עבורם כשהקימו את העסק, ומגלה שני ליקויים מרכזיים:
- ההסכם לא פירט את תחומי האחריות של השניים בעסק.
- אין התייחסות מקיפה ומלאה בהסכם לפוטנציאל לפירוק שותפות.
הסעיף הראשון כמובן מסביר מדוע השניים לא חדלו לריב ועסקו בהאשמות הדדיות.
שותפות עסקית נידונה לעלות על שרטון אם לא ברור, גמור וחתום מהו תפקידו המרכזי של כל שותף בעסק ומהן הפונקציות עליהן הוא אחראי.
המשמעות של הסעיף השני היא שיש לייצר מנגנון היפרדות שיהיה WIN-WIN לשני הצדדים.
שותפות עסקית היא מערכת יחסים לכל דבר.
בכל מערכת יחסים יש שני אנשים או יותר שחוברים יחדיו למטרה משותפת.
כדי להשיג אותה, יש צורך לעגן את מערכת היחסים באמצעות הסכמות, חוקים ברורים ותיאום ציפיות מהודק.
צריך גם לחשוב מראש גם על כל התרחישים האפשריים, וביניהם גם פרידה, כי מאחר ובאנשים עסקינן, מערכת יחסים היא דבר דינמי.
איך עושים את זה?
באמצעות ניסוח הסכם שותפים מסודר וטוב.
הסכם כזה הוא ההשקעה הכי כדאית והכי זולה שאפשר להציע ליזמים המקימים עסק במשותף או לבעלי עסק קיים המכניסים שותף/ה לעסק.
אל, פשוט אל תצאו לדרך ללא הסכם כזה.
